"לו הייתי רוטשילד"

פורסם בFebruary 2012

לא נעים להגיד, אבל כל מערכת השיקולים שלנו (של רוב האנשים) היא פועל יוצא של כמה כסף יש לנו.
מי שיש לו הרבה כסף, עובר ליד חלון ראווה, ובלי לחשוב פעמיים קונה את המוצר שראה. זה בכלל לא חשוב אם הוא צריך את המוצר. עצם זה שהוא ראה אותו, ומצא חן בעיניו – הוא קונה.
היבט הכסף אינו מעסיק אותו יותר מדי, ולא זה הנושא המרכזי עליו הוא חושב במהלך היום או הלילה.
לעומתו יש הרבה מאד אנשים, למעשה הרוב הגדול, שמערכת השיקולים שלהם נובעת מתקציב מוגבל.
הבעיה מתחילה כאשר מישהו שחי מתקציב מוגבל מתחיל לצרוך ולקנות כמו אלה שאין להם בעיה תקציבית.

הסיפור הבא מתאר זוג שחי ללא חשבון וללא כל בקרה:
רותי ורוני הם זוג שחי מ-2 משכורות, הכנסתם כ-19,000 ₪. הם הגיעו אלי להתייעצות כי "יש לנו בעיה קטנה".
הבעיה שלהם היא שהם אמנם משתכרים 19,000 ₪ בחודש אבל לא גומרים את החודש. לא קשה היה לאתר את בעייתם:
ההחזרים החודשיים שלהם, ממשכנתא והלוואות נוספות שלקחו, עומדים על 15,000 ₪ מדי חודש. איך זה קורה?
ובכן, כשההוצאות הן ללא הגבלה, בלי להתייחס להכנסות ובלי לבקר אותן, מגיעים למצב בו נכנסים לסחרור שקשה לצאת ממנו.
רוני ורותי אוהבים לקנות. יש להם 6 כרטיסי אשראי, כי "בכל כרטיס יש מבצעי הנחה אחרים". זה היה ההסבר.
התוצאה: צריכה מוגברת, קניות בלי תכנון וללא כל בקרה, ומינוס גדול בחשבון העו"ש.
ומה עשו רוני ורותי כשנכנסו למינוס בבנק? לקחו הלוואות.
את ההלוואות לקחו ממקומות העבודה שלהם תחילה. אלה הלוואות לשנתיים-שלוש, בתנאים טובים, אבל עם החזר גבוה. כשהמינוס גדל לקחו הלוואות נוספות מחב' כרטיסי האשראי. ההלוואות האלה הן לתקופות קצרות ובתנאי ריבית גבוהים. כמובן שגם ההחזר החודשי גבוה בהתאם.

למרות יתרת החובה הגבוהה (מינוס בעו"ש) קנו רוני ורותי דירה לפני כשנתיים. הדירה תהיה מוכנה בעוד חודשיים. המשכנתא שלקחו היא במימון גבוה של 75% מערך הנכס.
בקיצור: "הבעיה הקטנה" כפי שתארו לי רוני ורותי בתחילת השיחה היא בעיה גדולה מאד.

למען הגילוי הנאות: באחד מתפקידיי הקודמים הייתי מנהל מערך הגביה בבנק טפחות, ושם פגשתי לא מעט לקוחות שהבנק היה צריך לפנות אותם מהדירה, ולהוציא אותן למכירה. במקרים רבים הזמנתי את הלקוחות אלי לשיחה כדי להבין מה קרה, למה הגיעו למצב זה, ולראות אם יש פתרון אלטרנטיבי. דבר זה איפשר לי לראות את הבעיה מכל צדדיה.

נחזור לרוני ורותי: המסקנה שהייתה לי מהשיחה איתם הייתה חדה ונחרצה: "תמכרו את הדירה שקניתם, תסלקו את כל ההלוואות, תעברו לגור בשכירות, ותתחילו לחסוך לדירה הבאה".
"ומה יקרה אם לא נמכור הדירה?" שאלו אותי כשהם מזועזעים מתשובתי.
"אם לא תמכרו בעצמכם, תוך זמן קצר תתחילו לפגר בתשלומים, הבנק יבקש למכור לכם את הדירה באמצעות כונס נכסים, ואז לא ישאר לכם דבר. שכר טירחת עורכי הדין וההוצאות המשפטיות "יאכלו" את יתרת הכספים. אם תמכרו הדירה בעצמכם, ותסלקו את כל ההלוואות, יש סיכוי שישאר לכם כ-50,000 ₪.

מסיפור זה אפשר ללמוד מספר דברים:

  1. אם אתם לא ממשפחת רוטשילד, אל תחיו ברמת החיים שלו.
  2. אם תתכננו מראש את התקציב, תוכלו להגיע למקומות שאתם רוצים.
  3. אם תבקרו את ההוצאות על פי התכנון – לא תגיעו לחריגות לא מתוכננות.
  4. עוד הלוואה ועוד הלוואה – הם לא הפתרון לחריגות בתקציב.
  5. תמיד מגיע הרגע בו צריך להתמודד עם בעיות שדחיתם. עדיף לעשות זאת בהקדם.
  6. צעדים כואבים היום מונעים מכם צעדים כואבים יותר בעתיד.
  7. כמו בדיאטה: הבעיה היא לא רק לרדת במשקל. כדי לשמור על משקל נמוך צריך לשנות דרכי התנהגות.

כתב:  צביקה ליבנה
לשעבר מנכ"ל בנק אדנים למשכנתאות, ומנהל בכיר בבנק טפחות.



+ עוד בבלוג




עוד בבלוג


קווים עיצוב אתרים, קידום ופרסום ברשת